איך מגדירים מכור לגראס?

גראס הוא אחד מהחומרים-משני-התודעה הנפוץ ביותר. ניתן לראות ולפגוש שימוש בו בכל פלחי האוכלוסייה, בגילאים ומגזרים שונים וישנה סברה עממית שאין אפשרות להתמכר לגראס, אבל כן, יש כזה דבר מכור לגראס !

במהלך עבודתי מרובת השנים ב"כפר איזון" התוודעתי לסטטיסטיקה הגורסת ש-5 מתוך 100 מעשני גראס נפגעים מהשימוש בו ומתוכם 1-2 (מכל 100 מעשני גראס) הם מכורים לפי כל הגדרה.

קודם כל נגדיר באופן ברור את העניין הזה של התמכרות - זה לא "יש לי או אין לי", זה לא "שחור או לבן" - התמכרות היא סקאלה ויש לה ווליום. הווליום הזה מוגדר על ידי שני צירים עיקריים, בציר הראשון נתייחס לאופי ותכיפות השימוש ובציר השני להפרעות שהשימוש מייצר בחיים.

אופי ותכיפות השימוש - ניתן לאפיין בשש דרגות שונות:

- 1. משתמש מזדמן: לא מתארגן.

- 2. משתמש אקראי: מדי פעם מתארגן, בעיקר בסופ"שים.

- 3. משתמש קבוע "מבוקר": 1-2 פעמים בשבוע.

- 4. משתמשי ערב: אחרי העבודה / לימודים / השכבת הילדים.

- 5. משתמש כל יום - פעמיים-שלוש ביום.

- 6. משתמש "כל יום כל היום" - כמו שזה נשמע...

ההפרעות שנגרמות על ידי השימוש:

# פגיעה ביחסים הבין-אישיים: ירידה בקשר עם בני-משפחה וחברים שאינם משתמשים, צמצום קשרים חברתיים לכאלה הכוללים שימוש, עד כדי בידוד חברתי.

# פגיעה כלכלית: חובות, הוצאה הולכת וגדלה, שאינה מותאמת ליכולת ההשתכרות.

# פגיעה רגשית: באה לידי ביטוי בעיקר מול בני זוג (שאינם משתמשים) או ילדים.

# איבוד היכולת להחזיק מקום עבודה ולהתפרנס.

# פגיעה בריאותית (כולל תאונות).

# פגיעה מוסרית וערכית - שקרים, הסתרות, גנבות, עסקאות מפוקפקות.

# פגיעה בסטטוס חברתי - הסתבכות עם רשויות החוק

מכאן נובע שההגדרה "מכור לגראס" כוללת מבט כנה על צירים אלו ושקלול שלהם. ונותן לנו בעצם את הווליום של ההתמכרות ולא עונה על השאלה "האם אני מכור או לא?"

אז... האם את/ה מכור לגראס?

התשובה נמצאת אצלך...